כמה מילים אמרנו מאז הבוקר? וכמה נגיד עד סוף היום? על כמה מהם נחשוב לפני או אחרי? פרשת השבוע עוסקת בחשיבות המילים שאנו אומרים, וקוראת לאדם לשים לב לנדרים ולהבטחות מילוליות: "לֹא יַחֵל (יחלל) דְּבָרוֹ, כְּכָל הַיֹּוצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". בעידן שלנו זה נעשה מסובך יותר ויותר לתת תשומת לב לכל מילה. פרופ' ניל פוסטמן, אחד מחוקרי התקשורת החשובים בדורנו, קבע שההתפתחות הטכנולוגית מציפה אותנו במילים, והכמות פוגעת באיכות.
הנה קטע קצר ומעורר מחשבה שלו:
"אנחנו מוצפים בדיסאינפורמציה. לא דיסאינפורמציה שהיא שקרים, אלא שהיא רעש. רוב המידע אינו מטעה אלא פשוט לא במקומו, מקוטע, לא רלוונטי, שטחי. מידע שיוצר אשליה של ידיעה, אבל למעשה מרחיק מידיעה. זו תרבות שמדברת את עצמה למוות, שבלי שנשים לב – שוללת מאיתנו את היכולת לחשוב. רוב התוכן המשודר הוא דיסאינפורמציה. במהלך תכנית טלוויזיה, למשל, לא ניתנת האפשרות לשאול 'למה אתה מתכוון כשאתה אומר' או 'תן לי לחשוב על זה' או 'איני יודע'. אין הרבה מה להראות כשחושבים. זו בעיה. חשיבה אינה מצטלמת יפה".
