לא הייתי הלילה במירון, אלא במקום אחר מלא קדושה – סלון הבית של נעם רז ז"ל, ביישוב קידה. אשתו אפרת וששת הילדים יושבים שם שבעה על נעם, בעל ואבא ולוחם ימ"מ שנפל בקרב בג'נין. הגעתי לשם לערב לימוד שנערך אמש לנשות היישוב לל"ג בעומר.
יש שלוש מילים ששומעים שוב ושוב בחדשות מאז נפילתו של נעם:
נעם – כמה נעימות ועדינות היו באדם שהיה לוחם ומפקד קרבי, שיצא שוב שוב למבצעים מסוכנים. מתברר שאפשר לעשות זאת ולהיות מלא בנעם.
רז - רבי שמעון בר יוחאי, שהיום הוא יום פטירתו, לימד אותנו את תורת הסוד, את הנסתר, את הרז. נעם היה אדם שלומד תורה במסירות, שמתנדב במסירות, שמקים במסירות מטע חקלאי, והכול בשקט, בלי פרסום ובלי שואו. איזה עוד רזים כאלה מסתתרים באנשים שחיים סביבנו? לא רק מה שגלוי לעין קיים.
קידה - הקהילה של קידה עוטפת את משפחת רז. היישוב שנמצא בבנימין נקרא על שם צמח הקידה שצומח באזור, אבל הרגשתי שהמילה קידה מתאימה כאן בעוד הקשר: אלפים גודשים את הבית, ומיליונים משתתפים בצער. רבים כל כך מרגישים צורך לקוד קידה של תודה.
כשנפרדנו שיתפה אותי אפרת רז ברעיון שאמר פעם הרב אהוד ברזילי: היא מרגישה כאילו היה בעולם בקבוק קטן וסגור של בושם, רק שלה, ועכשיו הוא נפל והתנפץ, אז כל העולם מתבשם ממנו.
בשורות טובות.