ביכורת ולא ביקורת

לא להיות כפוי טובה. זה השורש של כל העלילה המרתקת שפותחת את פרשת השבוע החדשה, פרשת "כי תבוא". מתואר שם בפירוט איך העם יגיע לארץ ישראל ("והיה כי תבוא אל הארץ") ואז, אחרי שיתבסס ויחיה חיי חקלאות, כאשר החקלאי יראה בחצר שלו את הפרי הראשון, את הביכורים – הוא ייקח אותו ויעלה איתו לירושלים בטקס מיוחד. שם יעמוד החקלאי מול הכהן, עם טנא ובו ביכורים, ויאמר נאום מרגש שכולו תודה, התבוננות על העבר ותקווה לעתיד. ומה בא ללמד כל האירוע הזה? התשובה של רש"י היא: "שאינך כפוי טובה". כלומר, שאתה יודע להודות על היש, לשמוח בו, ולא לקחת אותו כמובן מאליו. הפרשנים מסבירים שזה תיקון לפעמים קודמות שבהן אכן היינו כפויי טובה – בגן עדן אדם וחווה לא הודו על מה שקיבלו ולא העריכו אותו, ולכן גורשו מגן עדן. גם במסע במדבר – העם לא הודה מספיק על המזון שקיבל, על המן. פרשת השבוע מלמדת אותנו שעם הכניסה לארץ ישראל (גם בדורנו...) צריך לשנות את התכונה הזו, לזהות נקודות של טוב ושל חסד, לעשות מהן "עניין", ולומר עליהן תודה.