באחת בלילה חזרתי הביתה מהשידור החי בכנסת. הולכים לבחירות. הנה כמה מחשבות ראשונות:
הולכים לבחירות בגלל מידות, אגו וריבים אישיים. אין פרשן אחד שאומר שמדובר בסוגיות אידיאולוגיות. בסוף הכול בחיים נפשי, אישי, רגשי. שם הקרב האמיתי, לא בקלפי.
הולכים לבחירות, והפוליטיקאים שלנו קיבלו מועד ב', איזה קמפיין לנהל הפעם – מלוכלך ומפלג או ענייני ומקצועי. זו גם הבחירה שלנו למי לתת את קולנו בהתאם לכך.
הולכים לבחירות, אחרי כמה אירועים שמלמדים על ענווה, על פרופורציות, על זמניות ועל צניעות: גם נתניהו וגם גנץ נשאו נאום ניצחון נלהב, ושני הנאומים לא היו נכונים. פרשנים בכירים כבר הרכיבו קואליציות. שרים בכירים בקבינט הקימו מפלגות ואז ספרו פתק אחר פתק כדי להינצל, אך לשווא.
הולכים לבחירות, ופתאום קלטתי איך אנחנו מכניסים ליומן את ה-17.9, י"ז אלול, ומכריזים: "זה שבוע וחצי לפני ראש השנה, כמו שהבחירות הקודמות היו שבוע וחצי לפני פסח". כי יש תאריכים נצחיים, שהם עוגנים בזמן, ויש תאריכים חולפים.
הולכים לבחירות, וזה כולל את הבחירה האישית שלנו: כמה להתמכר, כמה להתעצבן, כמה זמן לעקוב אחרי כל עדכון, וכמה זמן להשקיע בתחומים חשובים אחרים בחיים. בחירות טובות.