הקטע הקצר הזה מתוך דיון בקונגרס האמריקאי הוא פשוט מזעזע: שלוש נשיאות של אוניברסיטאות נשאלות שאלה: האם לקרוא להשמדת העם היהודי – מותר או אסור בקמפוס שלכם? האם קריאה לג'נוסייד, לשואה כזו, זו הפרה של הכללים?
זו שאלה נורא פשוטה, נכון? מתברר שלא. שלוש נשיאות של מוסדות-על אקדמיים בארצות הברית (הארוורד, MIT, פן) לא מסוגלות לענות לשאלה הפשוטה הזו.
80 שנה אחרי השואה, במעצמה החזקה בעולם, נשאלת שאלה שכל ילד בגן, כל אדם שמבחין בין טוב לרע יכול לענות עליה בפשטות. אבל מרוב רחמים על התוקפן, מרוב פלפול אינטלקטואלי, מרוב תחכום ותיאוריות, הן פשוט לא מסוגלות לענות.
הרב ד"ר ארי ברמן, נשיא ישיבה יוניברסיטי, אמר בצדק לפני כמה ימים: "אלה ימים של בהירות מוסרית". זה מה שקורה פה כרגע, מעזה ועד ארצות הברית – בהירות מוסרית. באיזה צד אתה, הבהיר או האפל.
המלחמה אינה רק על העתיד של ילדי שדרות או בארי. היא על העתיד של ילדי לונדון וניו יורק, על עתיד העולם השפוי.
אחינו היקרים, תומכינו היהודים והלא-יהודים בארצות הברית, מתפללים עלינו בימים אלה. הם שולחים לנו איחולים ודאגות. הבוקר – אנחנו שולחים להם תפילות בחזרה. תנחומינו.
יש הרבה דרכים להגיב לחושך הזה. הנה עוד אחת חשובה: מחר מדליקים נר ראשון של חנוכה.
