"שלום כיתה א'" הוא לכאורה שיר ילדים פשוט של נעמי שמר: "דנה נמה, דנה קמה, דנה מקפלת את הפיג'מה", היא כותבת בתחילת השיר. ההמשך של השיר פחות מוכר. כשצריך לתאר את החוויה שמיליוני הורים בישראל יעברו היום, חווית הפרידה מילד מתוק עם ילקוט שיוצא לבית הספר, נעמי שמר הולכת אל התנ"ך, אל הנצח: "ואימא כבר ניצבת שם, כמו יוכבד או מרים, בקני הסוף הרוח שר, מסע גדול מתחיל היום, כיתה א' שלום".
איזה דימוי עוצמתי. כמו יוכבד, אימא של משה רבנו, וכמו מרים אחותו הגדולה, שתי נשים שבנו את האומה, והתבוננו במשה הקטן בחרדה, בתקווה, בתפילה על העתיד. כך, באותה חרדת קודש, אנחנו מלווים כעת ילדינו אל שער בית הספר.
זה לא סתם קלמר וילקוט, ואפילו איומי ההשבתה והקורונה לא יפסיקו את השרשרת הזו. אנחנו מתחברים היום אל אבות ואימהות מכל הדורות – שתמיד התבוננו מהצד באהבה בדור הבא, שהולך וגדל.
בהצלחה למיליוני תלמידים, הורים ומורים. מסע גדול מתחיל היום.
