עירית הלוי, ראש אולפנת צביה בירושלים, הגיעה השבוע לבדיקת MRI בהדסה עין כרם. היא ישבה ליד אישה נוספת, שתיהן בחלוקים כחולים, ופטפטה איתה. וכך היא כתבה לי על מה שקרה אחר כך:
"אדון מבוגר בחלוק הצטרף להמתנה. בקרחת נוצצת ובחיוך זורח הוא הסתכל עלינו ואמר: קודם כל, שנהיה כולנו בריאים. ועכשיו יש לי שאלה.
הגברת שלידי הביעה עניין. אני ניצלתי את ההפוגה בשיחה כדי לשחרר מאתיים הודעות ווטסאפ. ואז הוא שאל: מישהי מכן מכירה את בלק? יכולה לספר לי עליו? הרמתי עיניים מופתעות מהטלפון ושאלתי: אתה מתכוון לפרשת השבוע? כן, הוא אמר, אני לא מכיר את פרשות השבוע, אז עשיתי לי מנהג שתמיד אני מברר מה שם הפרשה, ובכל מקום שבו אני נמצא – ברכבת הקלה, בתור לרופא – אני מבקש שמי שמכיר יותר ממני, יספר לי על פרשת השבוע.
הגברת שלידי אמרה: אני לא יודעת לספר, אבל אשמח לשמוע. בשמחה, אמרתי להם, והתחלתי לספר על פרשת בלק המיוחדת והקסומה הזו: על הניסיון של בלק להילחם בעם ישראל בנשק רוחני, בתפילה, ועל ההבנה שלו שבזירת הקרב הזו – עם ישראל הוא בלתי מנוצח. דיברתי על האתון של בלעם, על נבואה, על כבוד, על הברכות שיצאו מפיו, וברגע אחד פינת ההמתנה הפכה לבית מדרש.
אף אחד מאיתנו לא הסתכל יותר על השעון ועל התור. ופתאום, כשהאחות קראה לאחד מאיתנו להיכנס, היא נשמעה קצת מוזרה. כאילו, מה היא עושה פה ואיך היא קשורה לאירוע?
שלושה יהודים בחלוקים ישבו מבסוטים, לחברותא משותפת, בחדר המתנה ל-MRI בירושלים, כאילו אין דבר יותר נורמלי מזה בעולם".
רפואה שלמה ושבת שלום.