רס"ן אור סהר הוא מ"פ טירונים בחיל התותחנים. זה מה שכתב לחיילים שלו הבוקר, ושלח גם אליי:
"השבוע קוראים את הפרשה הארוכה ביותר בתורה. מתוארת בה חנוכת המזבח, עם אותו תיאור בדיוק שבו כל שבט מביא מתנות, בדפוס זהה שחוזר על עצמו, 12 פעמים. שוב ושוב ושוב. הסיבה ברורה: אמנם קיים דמיון רב בדפוס הפעולה, אבל כל שבט הוא ייחודי, והמתנה שהוא מביא, על אף הדמיון, שונה במהותה מהשבטים האחרים. כל אחד הוא פלא. פלא גדול. מדהים שהפרשה הארוכה ביותר בתורה לא מתארכת בגלל עלילה, אלא בגלל תשומת לב לבני אדם, בגלל הרצון לתת מקום ונוכחות לכל אחד.
זה נכון בכל צמתי החיים שלנו, ובימים אלה זה פוגש אותי גם בצבא, כשכולם נמצאים עם אותם מדים ואותו הנשק, ובכל זאת צריך למצוא את הייחוד של כל חייל וחייל ולהתייחס אליו כ'עולם ומלואו', לזכור את נשמתו, לזכור שיש מאחוריו הורים וחברים וחיים שלמים.
הדברים מוקדשים לזכרה של נחמה ריבלין, שעל אף מעמדה כ'אשת הנשיא', ידעה להסתכל על הסביבה בגובה העיניים ולראות את הפלא שבכל אדם ואדם".