"אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ, לֹא תִכְבֶּה"
הפסוק הזה הוא לא רק הוראה שפרשת השבוע ("צו") מספרת לנו על העבודה סביב המזבח, שם דלקה תמיד אש, אלא עיקרון חיים.
הרבי מלובביץ' מסביר ש"אש תמיד" בוערת בלבו של כל אדם – ניצוץ פנימי של התלהבות, שמחה ואמונה ורצון להיות טוב ולהידבק בטוב. אבל כשם שיש להוסיף תמיד עצים כדי להדליק אש, כך שהאדם צריך "להדליק" תמיד את הנפש פנימה, לדאוג לה תמיד לחומרי בעירה חדשים כדי שהיא לא תכבה. זו אמנם אש טבעית שבוערת בו מעצם בריאתו, אבל עליו תמיד לטרוח ולהוסיף "עצים" למדורה ולהגביר אותה על ידי קשר לתורה, מעשים טובים ואנשים טובים.
שימו לב למשפט חזק של הרבי מלובביץ', על הצורך להגביר תמיד את ה"אש" הזו שקיימת בתוכנו. כששאלו אותו פעם על מצב רוחו הוא ענה: "אני תמיד שמח, ואני אף פעם לא מרוצה".
