ארבע מחשבות על פרשת חיים ולדר ועלינו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

1.

זו יכולה להיות הזדמנות גדולה. הפרשה הקשה הזו יכולה להיות מנוף אדיר לתיקון. כשכזו סערה משתוללת, אי אפשר להתעלם ולטשטש. צריך להסביר לעצמנו ואז לילדינו שיש אנשים, גם מפורסמים וחשובים, שעושים דברים חמורים. להסביר שאם נפגענו, חלילה, צריך לספר מייד. שאנחנו לא אשמים וזה לא "לשון הרע" לספר מה נעשה, רק הפוגע אשם. שאדם יכול לעשות דברים טובים וגם רעים. וכמו שסיכמה אתמול חברה שלי: "זה פשוט מאוד: אסור לפגוע באחרים ואסור לפגוע בעצמך. זו התורה שלנו".

2.

מעבר לקורבנות הישירים, יש קורבן נוסף שאותו עדיין ניתן למנוע: אובדן האמון של כולנו. הרב חגי לונדין כותב שאסור לומר כעת "כולם מפלצות" או "אי אפשר לסמוך על אף אחד". זה הרסני. על כל פוגע אחד, יש אלף אנשים טובים. העולם מלא אנשים ישרים ומוסריים, ואם הם חוצים קו אדום – אז מתברר שהם לא כאלה. אבל אל לנו לצבוע את כל המין האנושי בשחור ולהתייאש. הרוב טוב, המיעוט רע, והרוב הטוב צריך לייצר מנגנונים שיטפלו היטב במיעוט הרע.

3.

היום כ"ד בטבת, יום פטירתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, האיש שלימד אותנו שהמלחמה הכי קשה, מלחמת העולם האמיתית, מתרחשת בכל רגע בשדה הקרב הסוער והמורכב ביותר שיש – הנפש שלנו. כל אחד ואחת צריכים לנסות ולנצח בקרב התמידי הזה, במאבק שבין הטוב לרע בתוכנו. זו המשימה המרכזית של האדם בחייו.

4.

ועוד לימדה אותנו החסידות, שאם ראינו ושמענו דבר מה – זה לא סתם. אסור להתייחס לאירועים כאל "אייטם", אסור לחשוב שזו עוד ידיעה עסיסית וחולפת שלא קשורה אלינו. יש לנסות ללמוד מכל מאורע מה זה אומר לנו, ואילו לקחים אנחנו אישית יכולים להפיק.

בשורות טובות.

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.