מכירים את המלבן המעצבן הזה שמופיע על המסך, שבו כתוב "אני לא רובוט" ואנחנו אמורים לסמן בו "וי" כדי להתקדם כבר? אז זהו, שלמרות שכבר מאות פעמים ענינו בשלילה על השאלה הזו, לפעמים אולי אנחנו כן רובוטים.
פרשת צו שקראנו בשבת מתארת את העבודה בבית המקדש, ובין היתר מספרת על אש התמיד: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶה".
הרב יוני לביא כותב על הביטוי המיוחד הזה, "אש תמיד": מצד אחד אש, שהלהבה שלה משתנה, מרצדת, מחליפה צבעים, שואפת למעלה, ומצד שני תמיד – משהו שגרתי, קבוע, יומיומי, ארוך-טווח.
לדבריו, אצל כולנו קיים מנגנון של "טייס אוטומטי". אנחנו עלולים לעשות דברים מתוך הרגל, בלי מחשבה, לחזור על הדברים רק כי ככה זה, או כי ככה אמרו לנו. הזוגיות, הלימודים, העבודה, התפילה, חינוך הילדים - הכול יכול להיעשות בלי להרגיש, בלי לחוות, ברצף, עד מאה ועשרים.
צריך להיות מודעים לסכנה שבנפילה להרגל, ולנסות לקחת את ההגה בידיים. איך? לחשוב לפני כל דבר שעושים, להשקיע זמן ואנרגיה במציאת טעם וחידוש, ולהבין ששום דבר לא מובן מאליו. למשל: לשאול את עצמנו מה יהיה שונה בשבת הקרובה שמגיעה, או בנסיעה הזו עם הילדים לבית הספר הבוקר, או ביום הזה שמתחיל כעת.
להתאמץ ולהכריז "אני לא רובוט", או בלשון הפרשה – להדליק בחיינו "אש תמיד".
* לקבלת התכנים של סיון רהב-מאיר באופן קבוע: https://lp.vp4.me/pif9
