אנחנו צריכים נהגים גיבורים

בחג שבו מדליקים נרות, כבו כל כך הרבה נרות. 4 נוסעי אוטובוס נהרגו בתאונה בקו 947, ועוד 2 ברמת גן, ביממה אחת בלבד. אתמול קראתי רק על שניים מהאורות האלה: יוסף קהלני, עובד תל השומר שיצא לפנסיה, הותיר 3 בנות ו-14 נכדים אוהבים. אשתו חיכתה לו בחלון כדי שיגיע להדליק איתה נרות חנוכה. היילי ורנברג עלתה לישראל מדרום אפריקה, ועבדה כמורה לאנגלית.

חנוכה נחשב לחג הגבורה. אולי צריך לחשוב מחדש על המושג. נוטים לצייר אצלנו גיבור כסופרמן, מאצ'ו, גבר-גבר. אבל חז"ל קבעו לפני אלפי שנים שגבורה ממש לא קשורה רק לשדה הקרב וליכולת פיזית: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". המילה גבורה מגיעה הרי מאותו שורש של המילה להתגבר, והיום זה נכון במיוחד בכביש. שם צריך לכבוש את היצר, להתגבר עליו: נהג צריך להתאזר בסבלנות, להתחשב באחרים, להתרכז, לא לגנוב רמזורים, לא לחתוך נתיבים, לא להציץ בסלולרי, לעצור לנוח אם צריך. למה אנחנו לא רואים את כל זה כגבורה אנושית?

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.