הרציתי הלילה בבסיס חיל האוויר בחצרים. זו לא הייתה הרצאה רגילה, כמובן. דיברתי פעמיים, לקבוצות שהתחלפו כדי לא להתקהל. ה"אולם" היה בעצם רחבת דשא, ליד הבריכה של הבסיס, ופה ושם מסוקים הרעישו בשמיים. עמדתי על במה רחוקה, מול קהל שישב בריחוק חברתי קפדני, בלי להוריד לרגע את המסכה.
אחד המפקדים פתח את הערב ואמר: "אנחנו חשובים. אנחנו חיוניים. אם מישהו כאן יהיה חיובי לקורונה, הוא עלול להכניס את כל הטייסת שלנו לבידוד. אתם מבינים את המשמעות?". כולם הרצינו וסידרו את המסכה טוב יותר על הפנים.
חשבתי לעצמי שזה מסר שכדאי שכולנו נשמע. אנחנו חשובים, אנחנו חיוניים. כל אדם הוא חד פעמי, וכל אחד קשור למעגלי חיים שיקרים לו, ושחיים סביבו. עוד מעט ראש השנה, היום שבו כל בריה וכל יצור נספרים ונחשבים, ואלה גם בדיוק המילים שנוסיף לתפילה בראש השנה: "זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱלֹוקים חַיִּים".
שנה טובה.
