אנחנו הפרי של כל התפילות האלה

ממש בכניסת השבת, זכיתי להרצות וגם להדליק נרות ביחד עם נערים מ"גרעין צמרת" שעושים שנת שירות ברחבי הארץ ובאו לעשות שבת בירושלים (תודה לרב אלי לינקר על המיזם).
אמרתי להם לפני הדלקת הנרות שבעצם התפילות של נשים שהדליקו נרות במשך אלפי שנים - השפיעו על המציאות שלנו היום. ליד הנרות הן התפללו על הילדים הפרטיים שלהן, כלומר על הדור הבא, ועל המצב של כל עם ישראל, וביקשו בכל שבוע מחדש שנחזור כבר הביתה, לארץ ישראל, לירושלים.
זה קרה. אנחנו הפרי של כל התפילות האלה. עם צריך חזון, תודעה, חלום, כיוון שמניעים את העשייה שלו.
מה החלום שלנו היום, שאלתי. על מה אנחנו מתפללים ליד הנרות? בסוף, החלום הוא מה שהכי ישפיע על המציאות.
ובדיוק אחרי יום קשה כל כך אתמול, אחרי שריפות בצפון וחטופים שמותם נקבע, מגיע יום ירושלים, הערב. כ"ח באייר, היום שבו העיר אוחדה לפני 57 שנה. היום שבו נזכרנו שאנחנו יכולים לחלום בגדול ולהפתיע את עצמנו ואת העולם כולו. להתקרב להגשמת הייעוד שלנו.
הרי בכל שנה מכריזים, בסוף יום כיפור ובסוף ליל הסדר - לשנה הבאה בירושלים הבנויה.
שנזכה לשמור גם בימים קשים על האמונה והתקווה, על ״תודעת ירושלים״.