אמונה וחסד מתוך הקושי

אברהם אבינו בפרשת השבוע ("לך לך") מסמן את הכיוון: יהיו ניסיונות, קשיים ואתגרים בדרך והתפקיד של אברהם –כמובן להילחם(כפי שאנו רואים בפרשה) אבל במקביל, להפיץ אמונה וחסד וברכה לעולם.
הרב שמעון גרשון רוזנברג (הרב שג"ר) כתב לפני כמה שנים את הטקסט הבא מול גל טרור קודם: "כשקורה חלילה פיגוע, אנו נצמדים לרדיו ושומעים את השדרנים חוזרים שוב ושוב על אותה אינפורמציה ידועה וחסרת משמעות. אנחנו מתמלאים פחד וכעס ורצון לנקמה אך בכך, לא פעם, אנחנו מחמיצים את העיקר. האירועים הנוראיים האלה צריכים למלא אותנו בתחושות הפוכות, של חמלה וחסד וסולידריות. אסור לנו לבזבז אנרגיות בכעסנות ובמלל חסר תוחלת. עלינו להיפתח אחד כלפי השני, משום שרק סולידריות ופתיחות יעניקו לנו את הנחישות האמיתית. נחישות זאת לא תיווצר בפאתוס מלחמתי של 'כוחי ועוצם ידי', אלא דווקא ברוח תחנונים שתעבור ותטהר את הארץ. ככל שנאזין לשני ולמצוקותיו, נשכיל גם לשמוע את קול ה' ההולך בתוך המאורעות ומלמד אותנו שהוא הנותן לנו כוח לעשות חיל. האווירה שצריכה לשרור בינינו היא דווקא אווירה של ענווה, חסד ואהבה, ורק מתוכה תיווצר ותתרקם לכידות, שהינה התנאי לעמידה נחושה. זה נשמע כמו פרדוקס: דווקא אל מול אכזריות ונחרצות המאורעות, יש לפתח חמלה ורוך, ואלה הם שיביאו ליכולת אמיתית של עמידה ותקיפות. עמדה כזו יונקת את כוחותיה מאמונה, ומטבעה היא אינה מיליטנטית אלא מלאה בענווה ובשפלות, שכוחם הוא הוא שיעזור לנו בצוק העיתים האלה"