הנה משפט עם סתירה פנימית: יצחק אבינו אמור להיות ממשיך דרכו של אברהם אבינו. איך אפשר להיות ממשיך דרכו של אדם שמרד והמציא הכול מחדש? האם צריך להמשיך את דרכו באופן מדויק, או למרוד גם כן?
במובן מסוים, קל יותר להיות נחשון, חלוץ, ראשון, וקשה יותר להיות בן הדור השני למהפכה. לכן התפקיד של יצחק אבינו מורכב מאוד. כשקוראים את הפסוקים יש לנו תחושת "היינו שם". יצחק פועל באותם מקומות שבהם אביו פעל. כמוהו, הוא מתעמת עם אבימלך. בהמשך הפרשה הוא חופר את אותן בארות בדיוק, וקורא להן באותם שמות.
על פי הקבלה, יצחק אבינו מזוהה עם מידת הגבורה. כמה גבורה יש דווקא בהתאפקות, במאמץ לא להמציא את עצמך מחדש אלא ללכת במסלול שכבר קיים, לפסוע בתוך עקבות הרגליים של אביך. אם יצחק, הדור השני, לא היה מצליח במשימה הקשה הזאת, המהפכה של אברהם לא הייתה נמשכת.
זה מאוד מסעיר להתחיל, והרבה פחות מסעיר להמשיך. אפשר גם לשאול בכנות, את עצמנו, איזה צעד אנחנו יותר מעריכים ומפרסמים: את ההחלטה לחזור בתשובה, לעשות שינוי דרמטי בחיים ואף לספר בהתרגשות על התגלית החדשה שלך, או את ההכרעה להמשיך לשמור על התורה בנאמנות ובמסירות, ממש כמו שאבא וסבא וסבא-רבא עשו?
