לפי ארגון הבריאות העולמי, דיכאון יהפוך למחלה הנפוצה ביותר בעולם בעוד כ-15 שנים. לפי מומחי הארגון, בקרוב אנשים ברחבי העולם יסבלו מדיכאון יותר מאשר מכל בעיה בריאותית אחרת. מול מגפת העצבות והדכדוך של ימינו, אפשר למצוא בפרשה כיוונים להתמודדות. אני לא מומחית בתחום ולא רוצה ללקות בשטחיות, ובטח שהדברים לא מחליפים טיפול מקצועי, אבל התבוננות פשוטה בפסוקים שמופיעים היום בפרשת "ראה" בהחלט מסמנת לנו איזושהי דרך אל עבר השמחה. הפרשנים לאורך הדורות קוראים לנו פשוט להסתכל איך המילה "שמחה" מופיעה בתורה:
"וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹוקיכֶם, אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם, וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהתֵיכֶם",
וכמה פסוקים אחר כך נאמר:
"אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ".
כלומר – שמחה מופיעה בתורה יחד עם המשפחה, העבד, הלוי, ובהמשך גם עם האלמנה, הגר, העבד. שמחה היא יציאה מתוך ה"אני" אל מצב חברתי של "אנחנו", נטישת המרחב הפרטי (שבו קל ליפול לתוך דיכאון) אל מצב שבו אתה מעניק לסביבה, פתוח לעולם, נותן ולא נוטל. נותן מהאוכל שלך לאחרים שאין להם, יושב איתם בשולחן, משמח אותם - ומתוך כך חש בעצמך שמחה. החגיגה הצפופה הזו שמתוארת בתורה הזכירה לי קצת את הימים האחרונים של החופש הגדול, של חיים בחמולה... בשמחות!
