מוצאי חג שמח. מה אפשר לקחת ממגילת רות כדי לתקן את המציאות?
זו הייתה שנה של קמפיין metoo# ושל הזעקה לא להיות TOY. מה הקשר בין הנושא הזה לבין חג מתן תורה, שבו נוהגים לקרוא את מגילת רות? בספר החדש "רות – מניכור למלוכה" שכתבה ד"ר יעל ציגלר, מצאתי קריאת כיוון: לדבריה, המגילה קוראת ליחס אנושי ומכובד בין גברים לנשים. האישה אינה מושפלת, אבל גם הגבר אינו "סטופיד בוי" ולא טיפש כמו פיקאצ'ו, כי המטרה היא לא שאחד המינים ינצח את רעהו. התיקון להשפלה אינו השפלה בחזרה.
גיבור המגילה בועז מחנך את הקוראים לראות את צלם אלוקים ברות, בחברה שבה השעבוד והתקיפה של נשים היו שכיחים. המגילה מגדירה את בועז "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל", למרות שהוא לא יצא לשום מלחמה. הפרשנים מסבירים כי הוא איש חיל במלחמת החיים – הוא הפגין כלפי רות איפוק, עדינות, אנושיות ומוסר. כשהוא מגיע לשדה ורואה אותה, הוא בעצם הראשון שמבחין בה באמת. נשות העיר מתעלמות ממנה, הקוצרים הצעירים מציקים לה, והיא מסתובבת בעולם בודדה, רואה ואינה נראית. אבל בועז מציע לה מזון, כבוד, הכרה ויחס, ובאותם ימים זוהי ממש מרידה במוסכמות התקופה.
בהמשך הוא אומר: "הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ". שוב ושוב הוא מונע ממנה הערות והטרדות ונמנע מלנצל את חולשתה ומצוקתה. להיפך, בעולם של אלימות וכאוס, בועז משרה חסד ושלווה ומוכיח שאפשר אחר. שניהם מצליחים למרוד בנורמות המקובלות ולהקים בית אלטרנטיבי שמבוסס על קדושה ורגישות. וכך כותבת ציגלר:
"כולי תפילה שהבנה של מגילת רות הנפלאה ושל דמויות המופת המופיעות בה, תיצור דחף חיובי, במיוחד בשלב פריחה חיוני זה של החברה הישראלית".
הלוואי.