היא יכלה להסתגר בעולם האקדמי, אבל יצאה ללמד תורה את כולם – סטודנטים, עולים חדשים, חיילים, נהגי מוניות. פרופ' נחמה ליבוביץ', המורה הנערצת לתנ"ך, נפטרה היום לפני 25 שנה. לא היו לה ילדים, אבל היא השפיעה וחינכה ולימדה רבים, גם אותי. גיליתי את ספריה בגיל 15, ולראשונה פרשת השבוע נראתה לי משמעותית לחיי.
הנה שני סיפורים קטנים על האישה הגדולה הזו:
• מרצה מפורסם סיפר שפעם הוזמן לתת שיעור על נושא השמיטה באחד המושבים החקלאיים הדתיים. הוא הכין שיעור עמוק ומורכב. גם נחמה הייתה בקהל, לצד החקלאים תושבי המקום, והיא ניגשה אליו בסוף השיעור המפולפל ואמרה: "אני תוהה אם כל הקהל הבין...". הבנתי את המסר, אמר המרצה, בשיעורים שלה המטרה לא הייתה להראות כמה היא יודעת (והיא ידעה המון), אלא ללמד את כלל הציבור.
• תלמידה שלה סיפרה איך בכל פעם שהתלמידים בכיתה ביקשו תשובות, היא התעקשה לשאול אותם שאלות. היא לא רצתה רק להעביר את החומר, אלא לגרום להם לחקור ולתהות ולגלות לבד. פעם כתבה: "כל אחד צריך למצוא את קריאתו שלו את התורה, שהיא חד-פעמית בזה העולם, לא הייתה ולא תהיה שוב".
לזכרה.
