אין כפתור "אל תפרסם"

זה עידן שבו אם לא תיעדת ופרסמת והעלית ותייגת – זה כאילו לא קרה. אנחנו שומרים פחות ופחות על פרטיות המידע שלנו, משתפים ביותר ויותר חלקים של החיים, וגם את מה שאנחנו מנסים להסתיר - חברות ענק כמו גוגל ופייסבוק כנראה כבר יודעות עלינו. כך ש"הזכות לפרטיות" היא אחד הנושאים המדוברים בימינו.
הברכה העתיקה של בלעם, בפרשת השבוע, עוסקת בדיוק באותה פרטיות חשובה: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל", אומר בלעם על עם ישראל, ורש"י מסביר מה היה מיוחד כל כך באוהלים של העם: "ראה פתחיהם – שאינם מכוונים זה מול זה". כל אוהל היה נפתח לכיוון אחר, כדי שאף אחד לא יסתכל מה קורה אצל השכן שלו. למרות התנאים הקשים במדבר, שמרנו על פרטיות, על מרחק, על מרחב אישי לכל אחד.
בלעם הגיע מתרבות חסרת גבולות, ופתאום ראה כבוד וצניעות ועדינות, והתלהב. האתגר הזה – לשמור על מרחב שאינו שקוף אלא אישי, לשמור גם תכנים וחוויות ורגשות שאינם נחלת הכלל – מלווה אותנו עד היום. זה מאבק. יש כל כך הרבה כפתורי "פרסם" ו"שתף", ואין כפתור "אל תפרסם, תשמור לעצמך".