בעיירה קטנה במזרח אירופה גרו עשר משפחות יהודיות בלבד, ובהן רק עשרה גברים בסך הכול. מדי יום ביומו באו כולם להתפלל יחדיו, ולהתכנס במניין. בשל המחויבות הגדולה למניין, גם מי שחש עייפות או חולשה נאלץ להתגבר על הקושי ולבוא להתפלל. כל אחד הבין שהכול תלוי בו. באחד הימים הצטרפה לעיירה עוד משפחה יהודית. כבר בבוקר המחרת לא התכנס מניין לתפילה. כל אחד הרגיש פחות אחריות, ופשוט פטר את עצמו מהמשימה.
הרב דב ויין מספר את הסיפור הזה כדי להסביר למה העם היהודי היה תמיד מיעוט. התשובה היא: כדי להטיל עליו יותר אחריות. כדי שכל אחד ירגיש שהכול תלוי בו. פרשת השבוע, פרשת "במדבר", מציגה בפנינו מפקד שבו סופרים את בני ישראל. מאז ועד היום, בכל מפקד ובכל סקר, ולמרות ההשפעה הרבה שלנו, אנחנו נשארים אחד העמים הזעירים בעולם. הסיבה לכך, כותב הרב ויין, היא הרצון שאף יחיד לא יסמוך על אחרים שיפעלו במקומו ולא יאמר לעצמו "הרי יש מיליארד יהודים". ממש כמו באותה עיירה קטנה, כל אחד צריך לשאת באחריות ההדדית ולהרגיש שהוא חלק מעם קטן, עם משימה גדולה.
- מאת: סיון רהב-מאיר
- פורסם:
- קטגוריה: החלק היומי
- במדבר, ספר במדבר
אהבת? רוצה לשתף?
- עוד פוסטים מתוך החלק היומי
- עוד פוסטים מפרשת במדבר, ספר במדבר
- אחריות
סיון רהב-מאיר
סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
