איך אפשר לשמוח כשאנחנו חווים אי ודאות? פרשת השבוע, פרשת "אמור", מתארת חגים רבים, ביניהם חג הסוכות, ודווקא בו, בחג שכולו ארעיות ונדודים, מופיעה הבקשה לשמוח: "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם... בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים".
אי הוודאות שלנו בתקופת המדבר הייתה גדולה מאי הוודאות כיום, בימי הקורונה. חיינו בלי בית קבוע, עם טלטולים בלתי פוסקים, עם אויבים לאורך הדרך, ובכל זאת – הייתה במסע הזה שמחה. אלה היו 40 שנה שמתוארות על ידי הנביא ירמיהו במילים המפורסמות: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". הולכים אל הלא-נודע, אבל עם חיוך, אהבה ומסירות.
הרב פרופ' יונתן זקס כתב על כך משפט נוקב: אמונה איננה ודאות, אמונה היא האומץ לחיות עם אי ודאות. הפרשה מציעה תזכורת שנתית: אנחנו לא מנהלים את העולם. כבר היינו פעם ככה, במצב שברירי ומשברי. לא הקירות היציבים הם שנותנים לנו שמחה. אפשר לחיות גם בסוכה רעועה, העיקר הוא התוכן והמשמעות שאנחנו יוצרים בדרך.
