"החיים הם מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות", שר פעם ג'ון לנון. אנחנו מתחילים לקרוא השבוע את ספר במדבר, ספר שכולו "בלכתך בדרך". הוא מתרחש בין לבין, בין יציאת מצרים לבין הכניסה לארץ ישראל, מתאר רק את המסעות במדבר. לכאורה, לא מדובר בתקופה חשובה. אפשר להתעלם ממנה ולהתמקד ברגעי השיא. אבל יש פרשנים שטוענים שזהו הספר החשוב ביותר מבין חמשת חומשי תורה.
רוב חיינו מתרחשים בין לבין, מלאים ברגעים אפורים של מסעות, ולכן צריך לשאול: איך אנחנו מתייחסים לדרך? האם אנחנו נותנים לה ערך וחשיבות, או מזלזלים ומחכים שהיא תיגמר כבר? האם אנחנו מנצלים היטב גם את הרגעים שבין לבין (בתור, בפקק, בהמתנה), גם את התקופות בחיים שהן תקופות מעבר, או רק מחכים כבר להגיע לאיזה יעד נכסף?
הרבי מקוצק אמר על כך משפט עוצמתי, שמלמד אותנו לא לחיות בתחושת המתנה, אלא להתרכז תמיד בכאן ובעכשיו: "אני אף פעם לא בדרך לאנשהו. אני תמיד כבר במקום".
