משפט מרגש מופיע בהפטרה שנקרא השבת, משפט שהנביא ירמיהו אומר לעם ישראל: "כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".
מה? ככה אלוקים מסכם את ארבעים השנים במדבר? הרי רק לאחרונה קראנו בתורה על חטא המרגלים, על חטא קורח, על חטא עגל הזהב, שלא לדבר על התלונות של העם על התאווה לבשר, או הגעגועים למצרים. מתברר שבמבט לאחור, כשעושים זום-אאוט, אלוקים רואה חסד, רואה אהבה, רואה הקרבה וקשר והשקעה מתמשכת, שנעשית בתנאים קשים, בארץ לא זרועה.
זו הדרך להסתכל על הקשר בין עם ישראל לאלוקים, אבל אפשר להרחיב זאת לתחומים רבים בחיים. בתוך שגרת היומיום שלנו, אתגרי הרווקות או הזוגיות, חינוך הילדים או הלימודים עלולים ליצור תסכול, מרוב משימות קטנות וכישלונות בדרך. אבל אחרי כמה שנים, ממעוף הציפור, מתגלית התמונה הגדולה, שהיא לרוב טובה יותר ומוצלחת יותר, רצופה חסד ואהבה.
שבת שלום.