בגדול, אנחנו זקוקים כעת לשני דברים – אחדות ושמחה. יותר סולידריות וערבות הדדית והרגשה שאנחנו נאבקים ביחד, ויותר אופטימיות ותחושה חיובית ביחס למצב. ובעצם, אלה שני הערכים המרכזיים בחג הסוכות. זה חג שמסמל חיבור ואחדות (מדברים בו על "סוכת שלום", ועל ארבעת המינים שמסמלים את חלקי הציבור השונים) וגם חג שמכונה "זמן שמחתנו" ועליו נאמר: "ושמחת בחגך והיית אך שמח".
אז איך מגיעים לשני היעדים הנכספים האלה? איך מאחדים את כולם, וגם גורמים להם לשמוח? התשובה היא: סוכות מגיע אחרי ראש השנה ואחרי יום כיפור. יש סדר מסוים בחגי תשרי, והוא לא סתמי. רק אחרי ימים של אחריות ורצינות, של חשבון נפש וצום – מגיעים אל סוכות. רק אחרי שכל אחד אומר "אשמנו, בגדנו" ויודע איפה הוא עצמו טעה ולא רק הזולת, אפשר לעלות שלב. כשכל אחד דואג באמת לתקן את עצמו, מייד יש יותר שותפות ויותר שמחה. הלוואי שהמהלך הזה של חגי תשרי לא יישאר רק בלוח השנה.
חג שמח, חג של אחדות.
