לא מתחתנים בתקופה הזו של השנה, ומסביב אפשר לראות הרבה אנשים מזוקנים, כי הם לא מסתפרים ומתגלחים. אלה חלק ממנהגי האבלות של ספירת העומר. בתקופה הזו, כך מספרים לנו חז"ל, 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא נפטרו, כי הם לא נהגו כבוד זה בזה. לצערנו, אי אפשר להגיד שספירת העומר של שנת תשפ"א מצטיינת בכבוד הדדי.
אז למה בל"ג בעומר – הערב – מפסיקים להתאבל? מה המסר של היום הזה, מעבר למדורות, למרשמלו ולתפוחי האדמה? זהו יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, הדמות שמזוהה יותר מכל עם תורת הסוד, עם הקבלה, עם ספר הזוהר. ביום הזה נזכרים ברובד הנסתר של התורה, בפנימיות שלה, נזכרים כמה היא עמוקה וקדושה.
ואיך זה עוזר לנו לכבד זה את זה? ובכן, פרשנינו מסבירים זאת כך: ההבנה שיש סוד, שיש משהו גדול ומרומם יותר מאיתנו – גורמת לענווה, מזיזה את האגו הצידה. ככל שמעמיקים בתורה, מגלים שבכל אחד יש צלם אלוקים, ורואים איך כל אחד הוא חלק חשוב ויקר מהבריאה. רואים איך הדברים החיצוניים שמפרידים בינינו הם שוליים לעומת הרובד הפנימי, הנשמה. ככל שלומדים יותר – מבינים שצריך לאהוב את הזולת, שאסור לזלזל באיש. אני ממש לא מבינה בתורת הסוד, אבל בכל פעם שפגשתי צדיק, אדם גדול באמת, ראיתי כמה נפלא היחס שלו לאנשים קטנים ממנו. הלוואי עלינו. ל"ג בעומר שמח.
