את הקטע הנפלא הזה כתב נתנאל פרץ:
"מה המצב ההפוך מחלום? הפסיכיאטר האמריקאי תומס אוגדן כתב פעם שההיפך מחלום זה לא סיוט, ההפך מחלום זה 'ארץ שממה, שבה אין דימיון ואין מציאות, אין שכחה ואין זיכרון, אין שינה ואין התעוררות'.
זה בדיוק היה המצב של בני ישראל במצרים. אחרי שנים ארוכות של עבדות, אתה מפתח יובש בנפש. אתה כבר לא מסוגל לחלום.
המצב הנורא הזה, שבו אין שום דבר בעולם חוץ מרוטינה אפורה, הוא בית הכלא הגדול ביותר בעולם. זה שיממון נפשי שבו אתה לא יכול לדמיין מציאות אחרת, פשוט כי שכחת שיש כזאת.
אז איך מחזירים את החלום? אצל אדם יחיד היינו ממליצים על טיפול טוב שיסייע. אבל כשמדובר על מאות אלפי אנשים, גם הפסיכולוג המדופלם בעולם לא יעזור. כדי שעם שלם יוכל לחזור לחלום, השמיים בכבודם ובעצמם צריכים להיפתח. המציאות צריכה להתנפץ. העולם צריך לרעוד.
רק המפגש עם שינוי דרמטי כזה יצליח לעורר בלב המשועבד ניצוץ של תקווה. וזה מה שקרה. עשר המכות, יציאת מצרים, קריעת ים סוף – זו בשורה שיש תקווה, שיש שינוי, שאפילו הטבע מסוגל להיקרע.
וכך גם הנפש שלנו: העיניים הכבויות והריקות יכולות להפוך לעיניים בורקות. החשמל יכול לחזור לזרום בחוטים החלודים. זה הפלא הגדול ביותר שיכול לקרות, זו הבשורה שאנחנו קוראים השבוע בתורה: לגרום לאדם שמת מבפנים – לחזור לחלום".