1. לא יאומן שרק בגלל הקורונה, החלה המסורת הנפלאה הזו. כשבתי הכנסת נסגרו, קהילת "ראש יהודי" יצאה לכיכר דיזינגוף בתל אביב ביום כיפור. השנה המון תל אביבים שאלו: "זהו? המניין הזה כבר לא יתקיים?", אז הוחלט להמשיך. יותר מאלפיים איש נהרו לכיכר, ואפילו המזרקה שבתה ליממה, כדי שכולם יוכלו לשמוע. כל סידורי התפילה שהוכנו נגמרו וגם כל כיסאות הפלסטיק. כל נדרי - סולד אאוט.
2. אחרי התפילה ניגשה אליי לנה רוסובסקי, עיתונאית ב"כאן", שעלתה ארצה מרוסיה בגיל תשע. "בשבילי חגים זה אומר תריסים מוגפים. בתור ילדה במוסקבה אני זוכרת שסגרנו את החלונות כדי שלא ייראו אותנו חוגגים את החגים היהודיים, וביום כיפור ההורים אפילו הלכו לעבודה תוך כדי צום. לכן כל כך מרגש אותי לראות את יום כיפור יוצא החוצה, לרחוב. פה לא צריך להגיף את התריסים".
3. אחר כך ניגשה ענת. היא אמרה שבכל פעם שהיא עוברת בכיכר דיזינגוף הלב שלה דופק מהר, והיא עצבנית. כך זה אצלה מאז אותו לילה שבו נמלטה מהזירה של הפיגוע בדיזינגוף. הרי ממש לא רחוק מכאן נרצחו לפני כחצי שנה ברק לופן, איתם מגיני ותומר מורד. "זו הפעם הראשונה שאני פה ואני נושמת כרגיל, ואפילו שמחה", היא אמרה והצביעה על האלפים מסביב, לבושים בלבן, מחייכים.
4. רגע לפני תפילת נעילה, אמר הרב אסף טבנצ'ניק כך: "קוראים לזה תפילת נעילה כי לכאורה זהו, אנחנו נועלים מאחורינו את החגים ונפרדים, זה הסוף. אבל זה לא נכון. כולנו הגענו למדרגה מסוימת, גבוהה יותר, ביום הזה. כולנו טובים יותר. אנחנו רוצים לנעול את המצב הזה, לנעול את עצמנו במצב חדש, למשך כל השנה החדשה. תסתכלו מסביב. אפשר גם ככה".
ואז נשמע השופר. גמר חתימה טובה.
