פעם פרצה שריפה ליד בית מלון שבו היינו בשבת, והיינו צריכים לפנות מהר את החדר, יחד עם הילדים הקטנים. כעבור כשעה השריפה כובתה, חזרנו למלון, ניסיתי להרגיע אותם ונשארתי בתחושה שזו הייתה חוויה מבהילה עבור כולנו.
כעבור כמה שבועות נסענו ברכב באותו אזור, ואחד הקטנטנים הצביע מהמושב האחורי על המלון ואמר: "יו, פה זה המקום שבו היה לנו כיף, רצנו החוצה עם כל המלון!".
אנחנו נותנים שמות למסעות חיינו. יש משמעות לעובדות היבשות, אבל הפרשנות שלנו קובעת המון. האם המסע שאנחנו עוברים כרגע הוא כישלון או הצלחה? פדיחה עצומה או הזדמנות נהדרת ללמוד? אנחנו מחליטים.
בפרשת השבוע, פרשת מסעי, מתוארים 42 המסעות שהעם עבר במדבר סיני. הפרשן רבנו בחיי כתב לפני כ-700 שנה בספרד, שלכל המקומות האלה שבהם העם עבר, לא היה אפילו שם קודם לכן. המדבר היה ריק, בלי נקודות ציון. מי שקבע את השמות הוא עם ישראל. "הכול לפי הכוונה", לדבריו.
כשבני ישראל היו שמחים וצדיקים, טובים ומאמינים, אז קראו למקומות בשמות כמו "מִתְקָה" או "הַר-שָׁפֶר", כלומר מתיקות ושיפור. אבל כשהמצב הרוחני התדרדר, כתוב שהמקומות שבהם עברו קיבלו שמות כמו "חֲרָדָה" או "מָרָה", מקומות של חרדה ומרירות.
ההחלטה במידה רבה בידינו. איפה אנחנו רוצים לחנות? מה השמות שאנחנו נותנים למסעות חיינו?
