איזה סוג של סבל זה?

הערב – שלוש שנים לפטירתה של חני וינרוט ז"ל, שהמאבק שלה במחלתה העניק השראה לרבים. בתקופת הקורונה נזכרתי פעמים רבות בעצה שחני נהגה לתת: להפריד בין סבל הכרחי לבין סבל לא-הכרחי.

היא הסבירה שהמחלה שלה, למשל, היא סבל הכרחי. זוהי המציאות שאיתה עליה להתמודד. אבל להגיב במרירות, לריב עם כולם, להפסיק להגשים את החלומות שלה – זה כבר סבל לא-הכרחי. זו כבר בחירה שלה.

הנה דוגמה נוספת, קלה יותר: אם המשפחה נכנסת לרכב באיחור, וברור שאנחנו עומדים לאחר לאירוע – זה סבל הכרחי. זו המציאות הנתונה כרגע. אבל לבלות את כל הדרך במריבות ובהאשמות ובדאגה בגלל האיחור – זה כבר סבל לא-הכרחי. זו החלטה אישית, איך לנצל את הזמן עד שמגיעים.

נדמה לי שחני הייתה מסבירה שהקורונה היא סבל הכרחי. המגיפה העולמית הזו היא עובדה, לצערנו. אבל זה לא הכרחי להתמכר למסכים, לאכול לא בריא, לבזבז זמן, לנתק קשרים חברתיים, לשקוע לפסימיות. הקורונה היא לא תירוץ לכל דבר, והיא לא פוטרת אותנו מהכרעה אישית איך להתנהג בחיינו בכל התחומים.

שנזכה להבדיל בין סבל הכרחי לסבל לא-הכרחי, ושנדע כמה שפחות סבל. לזכרה.

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.