אורי שכטר שמע את הסיפור הבא מחבר בניו יורק, וביקש לפרסמו:
אלמנה מבוגרת הבינה בערב החג שעליה לערוך את ליל הסדר לבדה. אחד השכנים הציע לה שייפתח את דלת דירתו ויעמיד את השולחן שלו ליד הפתח, כדי שהיא תוכל לשמוע את כל ליל הסדר מדירתה. כך היה. היא פתחה את הדלת ושמעה כל מילה ומילה מבית השכנים. אחרי החג, בחול המועד, צלצל אליה בנה ושאל איך עבר עליה הסדר. "נפלא", אמרה האם. "הרגשתי כמו בבית, מעניין שהשכן מנהל את הסדר ממש כמו אבא שלך עליו השלום. אותו נוסח, אותה נעימה, אותם מנהגים. המנגינות האלה העלו בי זיכרונות נפלאים".
"אמא", אמר הבן, "עכשיו אני מבין מה רצה ממני השכן שלך. הוא פנה אליי לפני שבוע וביקש שאקליט לו את כל ניגוני בית אבא בליל הסדר, ואפרט את כל המנהגים שלנו".
ערב חג, בימים שבהם הקורונה השתוללה, זה מה שהטריד אותו. לא רק לפתוח את הדלת עבור אלמנה מבוגרת, אלא לגרום לה להרגיש הכי טוב שאפשר, כשהיא נמצאת לבדה.
