זה אחד הסיפורים הקשים ששמעתי, זה אחד הסיפורים המרגשים ששמעתי:
"שלום סיון, שמי מיה ארזי. לפני כמה ימים חבר שלנו אמר לי משפט עצוב: 'אני חוקר זירות רצח 30 שנה. זו הפעם הראשונה שאני מריח את ריח המוות'.
אמרתי לו שאח שלי רוקח בשמים בצורת משחה, ונתתי לו כמה משחות כאלה. הוא חזר אליי עם דמעות: 'הצלת את הנפש שלי מהריח הנורא הזה'.
כשסיפרתי לאחי על מה שקרה הוא הציע מייד שנכין משחות כאלה לכולם. אבל אנחנו מדברים על אלפי אנשים, והמפעל של המשחות בדרום בכלל סגור. מה עושים?
כתבתי פוסט, התחלנו להתארגן, וביום שלישי השבוע הוצאנו את כל הרהיטים מהבית שלנו לגינה והפכנו את הבית למפעל ייצור משחות ליום אחד. 50 אנשים מקבוצת הסיוע 'כולנו כאחד' הגיעו. 50 אנשים זרים, אבל אחים, שהתקבצו מירושלים, נס הרים, באר שבע, מהצפון הרחוק, כשבראשם אלדד אחי, שרקח את הבושם החזק ביותר שיכל, עשו ביחד את הבלתי יאומן.
יש פה סיפור על הלב היהודי, על המוח היהודי, על האחווה בינינו.
בזכות שיחה עם חבר אחד שסיפר על בעיה פרטית, עד חצות היו לנו 2,700 משחות מוכנות, ל-2,700 איש שעוסקים במלאכת הקודש של זיהוי גופות אחינו ואחיותינו.
כשסיימנו, שמענו שיש לזק"א ערב גיבוש בעיר רחובות והגענו לשם לחלק. אני שולחת לך רק סרטון אחד של מתנדב נרגש אחד, כדי שיבינו על מה מדובר".
