"לא ספרו אותי", אמר רמי לוי לקהל המכובד באוניברסיטת בר אילן. לפני כמה ימים הנחיתי שם פאנל על חשיבות (או אי חשיבות) הלימודים האקדמיים, ובין הדוברים היה רמי לוי, שעף מבית הספר בכיתה ח' בגלל דיסלקציה, לא התקבל לתיכון שרצה ללמוד בו, ובגיל 14 כבר יצא לעבוד. לימים, יצא רמי עם אימא שלו לעשות קניות בשוק הסיטונאי. המוכר היה חסר סבלנות כלפי האישה שרצתה לרכוש בזול רק כמות קטנה, והעליב אותה על כך שהיא בכלל פונה לשוק הסיטונאי. אבל הבן שלה – זיהה שם באותו רגע פוטנציאל. לוי החליט למכור מוצרים במחיר של שוק סיטונאי לקהל הפרטי, בכמויות קטנות. כך נפתח הסניף הראשון שהפך לרשת המפורסמת. "עבדתי קשה, כי מגיל צעיר לא ספרו אותי," סיפר לוי לקהל, "מעולם לא הסתכלו עליי כעל שווה בין שווים".
מעניין שבעברית, לא לכבד מישהו, לא להסתכל עליו, זה "לא לספור אותו". פרשת השבוע אומרת לנו היום בדיוק את ההיפך: תספור. תספור כל אחד ואחד. המפקד המדויק והמפורט של בני ישראל בפרשה אומר שכל אדם שווה ובעל ערך. לא סופרים אנשים בכמויות אלא אחד-אחד. כך למשל כותב הרמב"ן:
"אמר הקב"ה למנותם בכבוד ובגדולה לכל אחד ואחד. לא תהיה אומר לראש המשפחה: כמה במשפחתך? כמה בנים יש לך? אלא כולם יהיו עוברים לפניך באימה ובכבוד, ואתה מונה אותם".
פרשנים רבים אומרים כי זהו אחד המסרים החשובים של פרשת "במדבר" - מאז המפקד ההוא, ועד לנער דיסלקט בכיתה ח' שמסתיר כישרון עסקי גדול.
