היינו בשבת אצל ההורים שלי בהרצליה. בשבת בבוקר עברנו ליד בית הספר היסודי "לב טוב" שבו למדתי, ופגשנו אימא של מישהו שלמד שכבה מעליי. אני אפילו לא זוכרת איך קוראים לה, אבל תוך שנייה היה ברור שיש לנו איזה מכנה משותף בסיסי, שאנחנו מכירות מפעם. החל מזיכרונות מהטקסים שהיו ברחבת בית הספר, דרך צוות המורים ועד לקיוסק שהיה מול בית הספר ונסגר מאז.
אחר כך כשדיברנו על פסח בסעודת השבת, חשבתי פתאום שזה כמו במפגש הקטן עם האימא הזו, רק בענק: למעשה, כל עם ישראל כבר מכיר זה את זה, כי הרי כולנו היינו שם ביחד, ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני.
לכן, לפני כל העצות והתוכניות לליל הסדר, צריך לזכור את העיקר: זה לילה שבו יש לנו הזדמנות לנער את האבק ולהיזכר בחוויה משותפת שצרובה לכולנו עמוק-עמוק בנשמה. היא מקשרת אותנו לכל הדורות שכבר לא איתנו, ולכל הדורות שעוד יבואו, וכמובן לכל העם שלנו כיום. זה מפגש מחזור, מרגע יציאת מצרים, מחג הפסח הראשון, ועד היום. זה בית הספר שבו למדנו ביחד את הדברים הכי חשובים.
