חג השבועות בירושלים:
לראות עשרות אלפי בני אדם, באמצע הלילה, לומדים תורה. בהרצאות ובשיעורים, בלימוד זוגי בחברותא, או באמירת תיקון ליל שבועות המסורתי. וגם לראות לא מעט הורים וילדים שפשוט יושבים ולומדים ביחד, עד שאחד מהם נרדם (ובדרך כלל זה לא הילד...).
לראות רבבות בני אדם נוהרים ביחד לכותל המערבי, בארבע לפנות בוקר. הם נשפכים מכל השכונות והסימטאות, וגודשים את הרחבה בתפילת שחרית מוקדמת ומרגשת. במוצאי החג קראתי שהשנה הגיע מספר שיא, חמישים אלף איש. אם שותקים לרגע, שומעים באוויר שלל סגנונות, פיוטים ונוסחאות. מישהי שעמדה לידי במדרגות לכותל, כשהמחזה החגיגי נגלה פתאום לעינינו, אמרה לי: "זה ככה כל שנה? אני בת 30, איך לא ידעתי על זה?".
לראות את הלילה מסתלק ואת השמש זורחת. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה זכיתי. ולהתנתק מהסלולרי ליומיים רצופים. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה זכיתי.
לפגוש את התיירים, מהארץ ובעיקר מחו"ל, חוזרים לירושלים, ולשמוע מהם שאין חדר פנוי בבתי המלון בבירה, ברוך השם. ברוכים הבאים. התגעגענו לשמוע אנגלית וצרפתית וספרדית בכותל.
לפגוש גם את המילואימניקים הרבים ששבו מהתרגיל הגדול של צה"ל בקפריסין. ראיתי לפחות ארבעה אנשים שחזרו ממש בערב החג ואמרו את ברכת "הגומל" בשבת בבוקר, אחרי שבוע מחוץ לבית.
לראות את כוחות האבטחה הרבים שעומדים על המשמר, וגם את הכיבוד הרב שאנשים טובים מחלקים להם. ובכלל, את תחנות החלוקה של מים ואוכל לכל עולי הרגל. תודה למי שקנה כל כך הרבה קרטיבים צבעוניים וחילק אותם בשער יפו. היה משעשע לראות ילדים קטנים לצד חסידים מזוקנים ומבוגרים מסתובבים עם קרטיב ביד. אולי זה משל על מתיקות התורה.
ואיך נוחתים מכל החוויות האלה? אומרים שבשבועות צריך לקבל על עצמנו קבלה קטנה, קטנטנה, שקשורה בתורה. משהו מעשי וחיובי שאנחנו יכולים לקיים. מוזמנים לנסות.
שבוע טוב.
