התורה מדברת היום על הכהנים והלווים. אין להם נחלה ("ה' הוא נחלתו") ויש דינים ומנהגים רבים שנוגעים אליהם בלבד.
אם מסתכלים על הפרשה כולה, רואים בה ארבעה תפקידים שונים של הנהגה: המלך, השופט, הכהן והנביא. זו מעין הפרדת רשויות. על המלך (ועל ספר התורה הצמוד אליו) התורה סיפרה אתמול. את תפקיד השופט מילאה בעבר הסנהדרין, שעסקה בחוק, במשפט, בהלכה. הכהן עסק בפולחן, בטקסיות. הכהנים בירושלים היו בעלי תפקיד דתי, במעגל היומיום ובמעגל השנה ובמעגל החיים של האדם. והנביא – ואפשר לראות זאת בכל כך הרבה פסוקים בספרי הנבואה – היה איש הרוח, מעין אופוזיציה תמידית, אישיות שתבעה תמיד מהעם ומהמנהיגים שלו להשתפר, לתקן, לא להתבלבל בדרך ולא לדבוק בטפל ולשכוח את העיקר. הנביא לא היה צריך ייחוס מסוים. בהמשך הפרשה כתוב עליו: "נבוא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך אליו תשמעון". הוא צמח מתוך העם, והיה תזכורת תמידית לכך שצריך, לצד המוסדות הרשמיים, גם אופציה חוץ ממסדית, מוסרית, אחרת, בועטת, ודווקא איתו (מכל הפונקציות האחרות) אלוקים דיבר.