איך מתייחסים לנער מרדן, לילד שלא הולך בתלם? פרשנים רבים שואלים את השאלה הזו ביחס לעשיו ויעקב בפרשת השבוע. למה יצחק רצה לברך דווקא את עשיו, ולא את יעקב? האם הוא לא ידע שיעקב צדיק, ושהמעשים של עשיו נוראים? הנה התשובה של רבי חיים בן עטר (ה"אור החיים"): יצחק לא התבלבל ולא טעה. הוא ראה לעומק, ולכן ראה את הטוב שיש בעשיו. הוא חשב שאת הצייד האלים הזה אפשר לנתב לכיוון חיובי. וכך הוא כותב:
"יצחק שהיה חפץ לברך עשיו הרשע, כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למידת הטוב ויטיב דרכיו, כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע, והיה משתדל עמו להיטיב. ואפשר שהיה מועיל".
שימו לב לשלוש המילים האחרונות – "ואפשר שהיה מועיל". יצחק אבינו הרי מלמד אותנו איך להיות אבות ואימהות, והוא מאמין שאפילו עשיו יכול להשתנות. עם היחס הנכון, עם ברכה ותפילה, עם קירוב ואהבה – אפשר שהיה מועיל.
